KCC-20 הוא סטנדרט ליצירה ולהעברה של טוקנים על רשת Kaspa.
הטוקנים מיוצגים באמצעות UTXOs.
הכללים שקובעים איך מותר להשתמש בהם מוגדרים באמצעות Covenants.
במילים פשוטות:
הטוקן והכללים שלו נמצאים על Kaspa עצמה.
כאשר נוצרת עסקת KCC-20, המחשבים שבודקים את הרשת יכולים לבדוק כחלק מהעסקה אם כללי הטוקן נשמרו.
לא נדרש Indexer חיצוני שיקרא את העסקאות אחר כך ויחליט מה מצב הטוקן.
איך זה נראה?
נניח שלנועה יש:
100 TOKEN
המצב הזה מיוצג באמצעות UTXO.
נועה שולחת לדן:
30 TOKEN
העסקה יוצרת מצב חדש:
70 TOKEN → נועה30 TOKEN → דן
ה־Covenants מגדירים אילו שינויים כאלה מותרים.
המחשבים ברשת בודקים שהעסקה עומדת בכללים.
אז איפה נמצא הטוקן?
על Kaspa.
העסקאות, ה־UTXOs והכללים שנדרשים כדי לבדוק את מצב הטוקן נמצאים ברשת עצמה.
אין צורך במערכת חיצונית שתנהל רישום נפרד של היתרות כדי להחליט אם העברה תקינה.
Indexer עדיין יכול להיות שימושי לחיפוש, להצגת היסטוריה או לממשק נוח.
אבל הוא לא זה שקובע אם מצב הטוקן תקין.
ומה ההבדל מ־KRC-20?
KRC-20
Kaspa שומרת את הפעולות.Indexer מפרש אותן ומחשב את מצב הטוקן.
KCC-20
Kaspa שומרת את מצב הטוקן וגם בודקת את הכללים שמאפשרים לשנות אותו.
הרעיון המרכזי
KCC-20 פועל על Kaspa עצמה.
מצב הטוקן מיוצג באמצעות UTXOs, והכללים נאכפים באמצעות Covenants - בלי תלות ב־Indexer חיצוני שיקבע מה מצב הטוקן.